כן, אני יודעת.

פוסט על ספרד.

שיא ימי הקורונה.

חברות התעופה מושבתות.

סוכנויות הנסיעות סגורות.

ושיא האימה: הילדים בבית.

אבל… אתם יודעים שזה יגמר, נכון?

וכשנחזור לפוסט הזה בעוד תקופה נרשה לעצמנו לצחוק על הזיכרון הרחוק הזה.

וגם קצת בריחה אל מחוזות הדמיון עוד לא פגעה באף אחד, אז… נתחיל?

האיש שלי אוהב לטייל במקומות פחות המוניים.

הפעם בחרנו בצפון ספרד. האינטרנט סיפר שמדובר באזור יפה, אבל שזו לא עונת התיירות (סימן שאלה גדול היה אם הכבישים יהיו סגורים בגלל שלג). החלטנו שזורמים, מקסימום נשנה אזימוט.

כשחיפשנו רקע על האזור, הופתענו לגלות שאין כמעט המלצות בעברית (בניגוד לדרום ספרד, לדוגמה). האיש התלהב, ואני הכנתי את המחברת לצורך תיעוד מלא עם המלצות לציבור הרחב.

התחלנו את המסלול במדריד, ויצאנו מיד אחרי הנחיתה לדרך.
בלילה הראשון ישנו בואיאדוליד  Valladolid.
העיר עצמה לא מאד מעניינת, אבל זו נקודת פתיחה טובה אחרי הטיסה.

בעיר העתיקה חגגנו את הקרנבל שנחגג בכל העולם בחודש פברואר. שתינו עם המקומיים בפאבים, ויצאנו לפזז עם האנשים המחופשים והמוסיקה ברחובות.

בבוקר המשכנו צפונה לכיוון פוטס Potes. הדרך הייתה נפלאה ויפה לאין שיעור, והעיירה עצמה מקסימה.

פוסט הקסומה ממוקמת בגוש ההרים המרכזי של רכס פיקוס דה אירופה. המקומיים מתפרנסים בעיקר מתיירות. מאחר ופברואר זו לא עונת התיירות, רוב המקומות היו סגורים. אז כדאי לשים לב מראש ולהתייעץ עם המארחים שלכם לפני שמגיעים.

בעלת הדירה בה התארחנו המליצה לנו לבקר ב La Hermida

המלון ממוקם בלב אזור של מעיינות חמים, ובתוכו תמצאו ספא של בריכות מים טבעיים וחמים.

חוץ מכובע ים מטופש שהיינו צריכים לרכוש במחיר שערורייתי – וסיפק לנו תמונות מביכות וחומר לסחיטה עתידית – הכול היה נפלא. (מומלץ לבקש מבעלי הצימרים/ המלונות שובר הנחה למקום, זה משמעותי).

נשארנו בפוסט יומיים. במרכז המידע המקומי סיפרו לנו על רכבל ועל שפע מסלולי טיול, סיפקו לנו מפה מפורטת והמון מידע רלוונטי. בהמלצתם יצאנו למסלול ברמת קושי בינונית הישר מהכפר Mogrovejo שנמשך לאורך 3 שעות מקסימות.

למחרת: דרך קסומה, הרבה נקודות עצירה, נוף מרהיב וקניונים צרים הובילו אותנו בכביש צפונה.

עצרנו להפוגה בסנטיאנה דל מאר Santillana del Mar – עיירה ימי-ביניימית, תיירותית ומפורסמת בזכות מערת אלטאמירה הנמצאת בקרבתה.

במרכז הכפר התלהבנו מתערוכה יפיפייה של מסכות צבעוניות עם צילומים נפלאים.

לעת ערב הגענו לבילבאו Bilbao, בה שכרנו דירה במרכז העיר לסוף השבוע.

מצוקת חנייה הביאה אותנו לחנות בנקודת תצפית גבוהה על העיר Artxandako begiratokia, ולמסלול נחמד של חצי שעה העירה. בדרך חזור כבר נהיינו עצלנים, וטיפסנו על צלע ההר ברכבת ייחודית.

עד סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 בילבאו הייתה עיר תעשייה אפורה ואלמונית, אז נחנך בעיר מוזיאון גוגנהיים לאמנויות. המוזיאון בעל העיצוב החדשני תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי פרנק גרי, ועם פתיחתו העלה את בילבאו על מפת התיירות העולמית.

זו עיר באסקית גדולה, שתושביה דורשים עצמאות מממשלת ספרד כבר מאות שנים. בעבר, המחתרת הבאסקית גרמה לפיגועים רבים, אבל היום אין שום סכנה באזור.

מבנה המוזיאון קסום ומחייב ביקור, ואני ממליצה לצפות בסרט בכניסה שמסביר עליו בצורה נפלאה. מחוץ לו תמצאו פסלי ענק מרשימים.

בחנות המוזיאון (גם לכם יש פטיש לחנויות מהזן הזה?) רכשתי  ספר של המאיירת elena ciordia, איורים עדינים בצבעי מים הצליחו לשמח ולרגש אותי באופן מיוחד.

אין כמו פסטיבל נוסף כדי לרומם את הנפש: קבוצות קבוצות של בוליביאנים בלבוש מסורתי מפזזים ברחובות לצליליה של מוסיקה מקפיצה, חגיגה אמיתית!

נזכרתי שלפני שנים רבות (מי סופר?) בביקור בבוליביה הוקסמתי מהתסרוקות המיוחדות, וביקשתי מצ'ולה מקומית לשזור לי צמות דומות.

בתחילת השבוע המשכנו לסנט סבסטיאן San Sebastián  – עיירת חוף מפורסמת הממוקמת לרגלי האוקיינוס עם חוף ציורי ורומנטי במיוחד.

היומיים שהיינו שם היו גשומים, אז עלינו על מעילי גשם ויצאנו לבדוק את העיר העתיקה. לא היינו היחידים שעמדו רטובים וצפו בגלי האוקיינוס המרהיבים מתנפצים על הטיילת.

נרטבנו כהוגן, והלכנו להתחמם במעיינות החמים המושקעים ביותר ( la-perla ). הפעם היינו מוכנים מראש: עלינו על כובעי הים המחטבים שלנו וצללנו פנימה. במילה אחת? מומלץ! בשתי מילים? אל תפספסו!

התארחנו בחדר אירוח בבית משופץ עם גינה נפלאה, במקום תמצאו מטבח משותף, מכונת קפה ומיקום מרכזי – 5 בסולם רינה. Gust House Ibaia Et Arramak

סנט סבסטיאן מרושתת במסלולי אופניים החצובים בתוך ההר, וניתן לשכור אופניים בנקודות שונות ברחבי העיר.

ערב הטיסה לארץ חזרנו למדריד, שכרנו חדר במלון מתוק ומעוצב במרכז העיר ויצאנו מיד לעבר חנות הקומיקס ואזור הגרפיטי שכתבתי עליהם בעבר (ממש כאן-קישור).

בית הקפה הקסום נסגר, היום מתפקד המבנה כחנות ספרים לחובבי ז'אנר הגרפיטי והאיור (וי על מתנה לילדה האהובה והמוכשרת). במפעל טבק ישן, הצמוד לחנות, מצאנו תערוכה גדולה שחתמה טיול מופלא.

בדיוק כשירדנו מהמטוס, קיבלנו הודעה שאנחנו נכנסים לשבועיים בידוד, מי אמר רומנטיקה ולא קיבל?

השנה בפסח חדר הסדנאות נשאר סגור.
הברנרים לא בוערים, הזכוכית לא משנה צורה, אתם שם ואני כאן.

הגעגועים לסדנאות מפתיעים אפילו אותי, לתחושת ההצלחה שמפעמת בתלמיד שנוגע בזכוכית לראשונה בחייו, למפגש הבלתי-אמצעי עם אנשים מרתקים וחדשים.

אבל אני אופטימית, ומחכה כבר לפגישות הבאות שלנו בכליון עיניים.
בינתיים אני לא באמת נחה, ומנצלת את הזמן לחשיבה ולשיפורים עתידיים של הסטודיו החדש שיבנה ויכונן במהרה בימינו אמן.

אז… ניפגש, אה?