חזרתי.
ארגנטינה אספה אותנו אל חיקה לטיול ארוך ומשמח.
יצאנו לאסוף חוויות. ארזנו אותן ביומנים, במצלמה, ובלב, ושזרנו אותן למחרוזת זכרונות.
אני מבטיחה שהפוסט הבא יהיה מלא בתמונות וברגעים צבעוניים במיוחד.
אבל רגע, לפני זה. ערב יום העצמאות מביא איתו מסורת וחוב שלי אליכם.

אחד התפקידים המסורתיים שלי במושב הוא שזירת כתרים ליום העצמאות. כל שנה מביאה איתה יצירה אחרת, אלא שהשנה חשבתי לוותר.

יומים לפני החזרה לארץ תפסה אותנו שביתה בארגנטינה, כרטיסי הטיסה הביתה התבטלו.
באופן חגיגי הודעתי לילדים שהשנה לא יהיו כתרים!

זמן? אין, חומרים? מנין, וכוח…?
את הבנות שלי לא שוברים בקלות. הן הודיעו לי נחרצות שאין סיכוי וש"באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה".

לא הותירו לי ברירה. עלינו על אוטובוס בבואנוס איירס ונסענו לאזור אונסה, המקבילה של דרום ת"א – חומרי יצירה, חנויות סיטונאיות, ספקי בדים – ובענק! יצאנו לתור אחרי חומרים מעניינים, משהו שיפתח לנו את הצ'קרה, שיגרום לדמיון שלנו לעוף ולאצבעות לתופף.

כשנקלענו לאזור של שמלות טול לחגיגות הבגרות של הנערות הדרום אמריקאיות צעקתי לבנות "יש רעיון".

• 

• 

30 מטר טול כחול ולבן חזרו איתנו ארצה (באיחור של יומיים אבל מי סופר?).

לכבודו של האירוויזיון עיצבנו השנה את הכתרים לילדי נטור
בהשראתה של נטע ברזילי, כפרה עליה.

• 

• 

דוזפואה לכל העוזרות הנפלאות שכל שנה מצטרפות לשגעת הכתרים.

הוראות הכנה לפומפונים שקשרנו לחוט גומי תחתונים פשוט תוכלו למצוא – בלחיצה כאן

רעיונות משמחים לכתרים משנים קודמות תוכלו למצוא –בלחיצה כאן

__________________________________________

מה חדש בסטודיו ?! חדר הסדנאות נפתח מחדש , מוזמנים להצטרף אלי "לשחק באש ".

ב.15.5.19 תיפתח עוד סדנת בסיס בת  4 מפגשים, בה נלמד איך לעצב את הזכוכית, לפסל בה ולנפח אותה. זו מתנה נפלאה לעצמכם או ליקרים לכם, ואני ממליצה למהר כי מספר המקומות מוגבל בהחלט!

חג עצמאות שמח!