בערב יום השואה נפתחה תערוכת צילומים של הצלם מיכאל גלעדי.

מיכאל, צלם ותיק יליד בלגיה ואב לשישה ילדים, מתגורר ברמת הגולן מזה שני עשורים.

בשנת 1980 התחיל את דרכו כצלם עיתונות צעיר ובשנים האחרונות הינו צלם של סוכנות פלאש 90 בכל רחבי הגולן, מהחרמון ועד הכינרת.

ראשיתה של תערוכה זו בפרוץ מגפת הקורונה. בשל הניכור והבידודים מיכאל חיפש לפגוש את אנשי ונשות הגולן והחל בצילומי דיוקן של תושבי רמת הגולן במסגרת פרויקט התנדבותי פרי יוזמתו "70 פנים לגולן". בהמשך לאותו פרויקט התמקד בצילומים של שורדי שואה, תושבי קצרין בפרט והגולן בכלל. דגש מיוחד יש בתמונות על אמצעים אמנותיים: הפורמט הריבועי, צילום בשחור-לבן, ועדשה רחבה. הצילומים האלו מתכתבים עם צילומי הסטודיו שהיו מקובלים בתחילת ואמצע המאה ה-20. בעבר, לפני המצאת הפילם הנגלל, פורמט כזה היה מקובל מאוד. הוא זכה לפופולריות מחודשת הודות לנראות הפיד באינסטגרם.

הצילום מתרחש במרחב הפרטי של המצולמים, שם הם חשים בנוח. מרחב כזה מאפשר גם לסיפורים שלא יאומנו, למעשי הגבורה, לבחירות היומיומיות, לכאב ולתקווה להיפתח ולצאת אל האור.

מיכאל עושה שימוש באור טבעי בלבד, ובוחר לצלם בעדשה רחבה בשונה מהמקובל כיום בצילום דיוקן מקצועי, על מנת ליצור קירבה ומרחב אינטימי עם המצולמים.

בגיל 14 איבד מיכאל את אביו בפתאומיות. במשך שנים הוא לקח על עצמו את הטיפול בסבו, ובאמצעותו הוא נחשף לסיפורים על תקופות אחרות ואנשים שלא זכה להכיר. "מאז" הוא אומר "יש לי חיבה מיוחדת לחכמת גיל הזהב".

התערוכה, מעמידה במרכז את השורדים המבוגרים הגרים בינינו והיא מטאפורה ל"שעון שתקתוקו הולך ונחלש". מיכאל מביא את הסיפורים והצילומים שבוע אחר שבוע לעיתון המקומי "שישי בגולן" ומחייב אותנו, הקוראים, להישיר מבט אל הניצולים, ולא להזניח אותם מאחור.
בעיניי הצילום האחרון של מיכאל בתערוכה היא המסקרנת ביותר, התמונה מוצגת בצבע בניגוד לשאר הצילומים, וזהו הצילום של הניצול שמיכאל לא הספיק לצלם …

התערוכה הוצגה עד 27.4.23 במרכז צעירים בקצרין.

היתה לי זכות גדולה לאצור את התערוכה.

מילה טובה: הדפסת העבודות התאפשרה בזכות הקרן לרווחת נפגעי השואה, בעזרת תרומתם הנדיבה של חברת סנטינל וואן ובעזרת ניצן פאר-סטורזי, רכזת מחוז צפון של הקרן.

התערוכה תעבור למשרדי החברה בתל אביב מחודש מאי 2023.